מסכת פסחים
על מקורו המפתיע של הביטוי "לחפש בנרות", שמבטא גם היום – בעולם שבו טכנולוגיות הארה משמעותיות בהרבה – חיפוש עקשני, שאמור להוביל לתוצאות (ולמציאוֹת) טובות יותר (מסכת פסחים, דף ז ע"ב-ח ע"א)
על עכברים ואנשים
על המשנה שמאחורי הנוסח המשפטי שלה עומד, כך נדמה, עיקרון ערכי חשוב: יש לשים גבול ל"חשש" הדתי ולא לאפשר לו להשתלט על האדם, שכן אחרת, "אין לדבר סוף" (מסכת פסחים, דף י ע"א).
אל תקרא לי אח
אז מי עדיף – אלה שמכבדים את זהותו השונה של ה"אחר", ולכן מסירים אחריות ממעשיו, או אלה שלוקחים אחריות עליו ועל מעשיו, כאילו היה אחיהם ממש, ובכך מסרבים להכיר בהגדרתו העצמית לזהות שונה? (מסכת פסחים, דף כא ע"א)
שאלה של הקשר
חכמים אמנם התירו ליהנות ממה שמוגדר כאיסור הנאה בשעת הסכנה, אך האם אפשר לומר שהם התירו גם בשעה שאין סכנה? (מסכת פסחים, דף כה ע"ב)
לידיעת החולמים
לפי ההלכה, במקרה של "היסח הדעת", בו הופרע רצף השמירה וההשגחה על התרומה והקודשים (קורבנות שבשרם מותר לאכילה רק בידי הכוהנים במקדש), הם נחשבים טמאים ולא ניתן להשתמש בהם עוד. אז מה יכול לגרום ל"היסח הדעת"? (מסכת פסחים, דף לד ע"א)
המרדף אחר המרור המושלם
מבין הירקות שיכולים לשמש כ"מרור" בפסח, איזהו המתאים ביותר? המועמדים הבולטים: לענה, חסה, חזרת, ו...ובכן, מרור (מסכת פסחים, דף לט ע"א)
סוגיות בשאלת הנוסע המתמיד
הסיפורים על בני רבן גמליאל ורבה בר בר חנה מתארים מציאות בה חכמים לא רק שאינם מתקנים את מנהג היהודים הטועים במעבר בין תרבויות, הם אף מכסים ומחביאים את מנהגם שלהם, כך שיתאים למנהג המקום (מסכת פסחים, דף נא ע"א)
ותודה לתודוס
הסיסמה "תן לכסף שלך ללמוד תורה במקומך" אולי טובה לשכנוע עשירים לפתוח ארנקיהם ולתרום לחכמים, אבל סיפורו של תודוס איש רומי מלמד שיש לה מחיר יקר (מסכת פסחים, דף נג ע"ב)
אם ננעלו
מה יכול ללמד אותנו מנגנון נעילת הדלתות בבית המקדש, על גישות תיאולוגיות שונות? ראשית, את זאת: ההסתמכות על נס כמוה כהעמדת אלוהים בניסיון – שתיהן אינן ראויות מבחינה דתית (מסכת פסחים, דף סד ע"ב)
המדריך המקוצר לבחירת מנהיג
מנהיגיו הדתיים של העם אינם זוכרים אם פסח דוחה את השבת, ולתלמידי חכמים הקושיה אינה מובנת, שהרי הפתרון פשוט. פשטות זו יכולה לרמז לכך שעיקר הסיפור אינו בתשובה הסופית לקושיה. אז במה כן? או! (מסכת פסחים, דף סו ע"א)
בין הפנים לחוץ
לעתים, מי שעומדים מאחורי השער ואינם חשים שהם רשאים להיכנס "בפנים", מוטרדים דווקא מריחוקם מן הקהילה. אלוהים, מבטיחים החכמים, שומע את תפילתם – אך מה בדבר בני האדם? לקראת יום הכיפורים. (מסכת פסחים, דף פה ע"ב)
עניין של טעם
במהלך הדיון התלמודי מוצעים נוסחים שונים לטקס ההבדלה. עולה משם, שההכרעה מהן האבחנות הקיימות בעולם ומי מהן נוצרה ביד אלוהים היא עניין (גם) לטעם אישי (מסכת פסחים, דף קד ע"א)
ברשות עצמם
הרווק, העני והעשיר מחויבים באותן המצוות כמו אחיהם ואסורים באותם האיסורים. העובדה שהם עומדים באלה וגם באלה אמורה להיות טריוויאלית. מדוע אם כן, דווקא הם זוכים להיות מוכרזים מפי אלוהים בעצמו? (מסכת פסחים, דף קיג ע"א)
האדון והעבד
רב נחמן מבקש לדעת כיצד עבדו דרו אמור לחוש כשייצא לחופשי, ודומה שבחלקו של האחרון נפל כבוד גדול: להיות שותף פעיל במסע של אדונו לקראת מילוי מצוות הפסח במלוא משמעותה ההלכתית והרוחנית. אבל, האמנם שותפות אמת יש כאן? (מסכת פסחים, דף קטז ע"א)