אישה אומרת: כֹּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר – בָּטֵל דָּבָר, בָּטְלָה אַהֲבָה (משנה אבות ה, טז) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו (שיר השירים א, 4)
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ (שיר השירים ב, 7) עַכְשָׁיו כְּשֶׁאַהֲבָתֵנוּ חֲפֵצָה, מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי: יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו (שיר השירים ד, 16) טובלת במקור מים חיים ואומרת: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן. בָּרֵךְ אֶת מֶתֶק הַפְּרִי וְתֵן בִּי דַּעַת. בַּל יִמְשׁוֹל זָר בְּמַעֲיָין חָתוּם, אָז הָיִיתִי כְּמוֹצֵאת שָׁלוֹם (לפי שיר השירים ב, 1; ח, 10). בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְּקַדֵּש אֶת הַבּוֹחֲרִים בְּאַהֲבָה בִּקְדוּשָּׁה. | איש אומר: כֹּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר – בָּטֵל דָּבָר, בָּטְלָה אַהֲבָה (משנה אבות ה, טז) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה (שיר השירים ב, 14) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ (שיר השירים ב, 7) עַכְשָׁיו כְּשֶׁאַהֲבָתֵנוּ חֲפֵצָה, מְבַקֶּשׁ אֲנִי: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו (שיר השירים ד, 16) טובל במקור מים חיים ואומר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן. בָּרֵךְ אֶת מֶתֶק הַפְּרִי וְתֵן בִּי דַּעַת, וְדָבַקְתִּי בָּהּ וְהָיִינוּ לְבָשָר אֶחָד (לפי בראשית ב, 24). אָז הָיִיתִי כְּמוֹצֵא שָׁלוֹם (לפי שיר השירים ב, 3; ח, 10). בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְּקַדֵּש אֶת הַבּוֹחֲרִים בְּאַהֲבָה בִּקְדוּשָּׁה. מתוך: פרשת המים: טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי (אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ`, תמר דבדבני עורכות), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008 הטקס נמצא גם כאן, באתר מגזין גלויה |