הדף השבועי: מין זה שאיננו אחד
תרגום:
התנא (ששנה את המשנה), במה (במי) הוא מונה (את העבירות)? אם בגברים, הפחת (מן הרשימה את) "האישה הנרבעת (לבהמה)" וחסרה לה (למשנה) אחת! אם בנשים (הוא) מונה, הפחת מהן (מן העבירות שברשימה, את) "הבא על הזכור ועל הבהמה" וחסרות להם שתיים! אמר ר' יוחנן: לעולם התנא גברים הוא מונה, ושְׁנה כך – "הבא על הזכור והביא זכור עליו".
הקשר:
המשנה הראשונה במסכת כריתות מונה שלושים ושש עבירות, שמן התורה העונש עליהן הוא כרת. המשנה השנייה מסבירה: "על אלו חייבים על זדונם כרת, ועל שגגתם חטאת, ועל לא הודע שלהן (במקרה של ספק אם נעשתה עבירה או לא) אשם תלוי". הדיון התלמודי במשניות אלה פותח בניסיון להבין את משמעות מניין העבירות. הקטע שידון כאן הוא חלק מדיון זה.
דיון:
איזו הדרה עדיפה – זו הנובעת ממבט ניטרלי מבחינה מגדרית, או זו שהיא תוצאה של בחירה מודעת?
תנא במאי קא חשיב? –
התלמוד מתחיל את דיונו במסכת כריתות, בשאלה: "מניינא למה לי?" – מה הצורך בפירוט מניינן של הכריתות במשנה, אם הן נזכרות בתורה וידועות לכל? ר' יוחנן מציע תשובה: "שאם עשאן כולן בהעלם אחת – חייב על כל אחת ואחת". כלומר, כל אחת מן העבירות במשנה ראויה לעונש בפני עצמה (כרת – במקרה של זדון, וחטאת – במקרה של שגגה), גם אם כולן נעשו יחד, באותו אירוע "עברייני". כדאי לשים לב שאין בתשובה עצמה רמז לכך שהיא מדברת דווקא על עבירות הכריתות שבמשנה, וייתכן שהובאה לכן מהקשרה במקום אחר (למשל, בבלי שבת צו ע"ב).
הרעיון שעבירות הנעשות "בהעלם אחד" עלולות לחייב את עובריהן בעונש פרטני על כל אחת ואחת מוכר בהלכה התלמודית, אך אינו פשוט מבחינה דתית וערכית. דוגמא לכך אני מוצאת בסיפורו של ר' עקיבא: "שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז של עמאוס, (כ)שהלכו ליקח בהמה למשתה (הנישואין של) בנו של ר"ג: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, מהו (עונשו)? (האם אינו) חייב על כולן אלא (חטאת) אחת (בהנחה שעשה זאת בשגגה), או חייב (חטאת) על כל אחת ואחת?" (בבלי מכות יד ע"א). ניתן לקרוא את שאלתו של ר' עקיבא כשאלה הלכתית-דקדקנית גרידא, אולם ההקשר בו היא נשאלת מזמין, להבנתי, ביקורת מסוימת על הרעיון הנדון בה. בדרך למשתה הנישואין של בנו, נשאל האב בנוגע לעבירות חמורות ביותר בתחום האישוּת, הזוגיות והמשפחה. האם כוונה שאלת ר' עקיבא לערער את הנשאלים ולעורר תשומת לב לבעייתיות ההלכה הנדונה? איני יודעת, אך דומני שעורכי הסיפור מבקשים לרמז לאחת משתיים – חוסר הרגישות של השואל או בעייתיותה של השאלה (ואולי הם מרמזים לנו על שתיהן "בהעלם אחד").
הסוגיה הבאה על המשנה הראשונה של מסכת כריתות, פותחת בשאלה תלמודית נוספת על פירוט העבירות במשנה: מי העבריין הפוטנציאלי שלהן?
כיוון שגם שאלה זו נענית בידי ר' יוחנן, דומני שיש קשר בינה ובין השאלה שנדונה בסוגיה לעיל. כלומר, שאלה זו יכולה להיקרא כקריאת תיגר על תשובתו הראשונה של ר' יוחנן (או על העריכה, שמיקמה אותה בהקשרה הנוכחי): רעיון ה"העלם אחד" אינו מתאים למשנה הספציפית, ולא ייתכן מקרה בו נעברו כל העבירות הנזכרות בה יחד, על-ידי אותו אדם באותו הזמן. מדוע?
אי בגברי, דל האשה הנרבעת ובצרא לה חדא! אי בנשי קחשיב, דל מינהון הבא על הזכור ועל הבהמה ובצרי להו תרתי! –
אם מדברת המשנה על עבריין גבר, העבירה של "האשה המביאה את הבהמה עליה" (כלומר "נרבעת" לה, וראו במשנה כריתות א:א) אינה שייכת לרשימה: גבר, גם אם יצליח (במאמצים לא מבוטלים, יש לציין) לעבור את כל העבירות האחרות הנזכרות – למשל: "הבא על האם ועל אשת האב, ועל הכלה, הבא על הזכור ועל הבהמה" – בהעלם אחד, לא יצליח להיות אישה שנבעלת על-ידי בהמה. לכן, אם אכן מדברת המשנה רק על גברים, יש להוציא עבירה זו ממנה, ונמצא שהמניין הכולל – "שלשים ושש כריתות בתורה" – אינו מדויק ויש רק שלושים וחמש כאלה.
אם מדברת המשנה על עבריינית אישה, העבירות של משכב זכר ובעילת בהמה אינן מתאימות לרשימה, ומניינן הכולל של הכריתות מגיע רק לשלושים וארבע.
קושיה זו יכולה להיקרא כניסיון תלמודי רגיל למדי לדייק את ההגדרות המשנאיות וללמוד מן הפרטים "הקטנים" רעיונות כלליים וקווי חשיבה עקרוניים "גדולים", אותם ניתן להחיל על פרטי הלכה נוספים לאלה הנזכרים בטקסט הספציפי באופן מפורש. להבנתי, קריאה כזו תחמיץ את מורכבותן הערכית הן של הקושיה המועלית כאן והן של התשובה שניתנת לה.
אם אכן שאלת התלמוד כאן מהווה קושיה על הבנת ר' יוחנן במשנה, היא בעלת משמעות ועניין, לטעמי, כיוון שהיא מאתגרת את הנחת הסוגיה הקודמת בדבר האפשרות של "העלם אחד" – ביצוע כל העבירות על-ידי אדם אחד ברגע אחד – דווקא מתוך תשומת לב להבדלים המגדריים אותם מציינת המשנה. הקושיה חושפת את עיוורונו של ר' יוחנן (וליתר דיוק – של העריכה שחיברה את תשובתו למשנה זו) לעובדה שיש במשנה גם עבירות ייחודיות לנשים, וגם כאלה שייחודיות לגברים. כלומר, המשנה אינה ניטרלית מבחינה מגדרית, ומי שמבקש להחילה על עבריין אחד ("בהעלם אחד") ייאלץ "להיפטר" מחלקים מסוימים בתוכה. אם מישהו – ר' יוחנן או עורכי הסוגיה – חושב שכל העבירות ברשימה המשנאית יכולות להתבצע "בהעלם אחד" בידי אדם אחד, הוא מחויב לבחור באיזה "סוג" של אדם עוסקת המשנה, ומתוך כך גם להכיר בעובדה שהוא מדיר ממנה "סוג" אחר.
א"ר יוחנן: לעולם תנא גברי קחשיב, ותני הכי – הבא על הזכור והביא זכור עליו –
ר' יוחנן נענה לאתגר וקובע: המשנה עוסקת בגברים בלבד. גם את הבעיה המספרית הנובעת מכך, הוא פותר – לדבריו, יש לשנות את נוסח המשנה לכזה המכיל לא רק את עבירת "הבא על הזכור" (גבר הבועל גבר אחר) אלא גם את עבירת "הביא זכור עליו" (גבר שנבעל לגבר אחר).
הבחירה לקרוא את המשנה כמדברת רק על גברים מעוררת שתי שאלות מעניינות, ברמת הפשט. הראשונה היא בעיה הלכתית: בסוף מניין הכריתות במשנה מופיעים גם "המגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב, המחלל את השבת" – האם לדעת ר' יוחנן אלה עבירות לגברים בלבד, ונשים העושות מעשים אלה פטורות מעונש כרת? השאלה השנייה נוגעת בהמשכו של הפרק הראשון של משנה כריתות, שכולו עוסק אך ורק בנשים ובקורבנות הייחודיים להן: כיצד ניתן להסביר פער כה בולט בין המשנה הראשונה בפרק לכל אלה שאחריה?
איני בטוחה שתשובתו של ר' יוחנן מספקת, אבל הקושיה ש"כפתה" עליו להגדיר את המשנה מבחינה מגדרית, משמחת אותי מאוד: היא צעד נוסף במאבק בהדרת נשים ונשיות, הנעשית מתוך עיוורון שמתחזה ל"ניטרליות מגדרית".
תמורה לב-כריתות ה , כד אדר-ד ניסן תשע"ב 18-24/3/2012