חפש  

דף הבית >> תצוה 2

לפרשת תצוה (2)

בהוראות הבניה למשכן האלהים ישנו מקום של כבוד לכהנים ולמעשיהם. 
הלבוש המיוחד, זמני העבודה ותהליך הקרבת הקרבנות - הכל מפורט לפרטים מדויקים.
אבל המשכן אינו של הכהנים, הוא של העם כולו.
וכך גם אלהים.
 
וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי:
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:
וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם:
  (שמות כט, 46-43)
 
אלהים אינו זקוק לבית, כדי להופיע בעולם.
הוא אינו זקוק לכהנים שיעבדו אותו.
בני האדם הם אלה הזקוקים למשכן הפיזי, הגשמי, שיזכיר להם  את הנוכחות האלהית הנצחית בלב כל אחד ואחת.
הם אלה הזקוקים לכהנים, כדי שיתמודדו יום יום, עם מה שהם מסוגלים אליו במינונים קטנים בלבד.
 
 
יָפֶה וְטוֹב לֶאְחֹז / ר' יהודה הלוי

יָפֶה וְטוֹב לֶאְחֹז בְּבֵיתְךָ מַחֲנֶה
לָעָם אֲשֶׁר שִׁמְךָ בְּקִרְבָּם יַחֲנֶה.
הַשֵּׁם אֲשֶׁר שִׁכְנוֹ בְּרוּם עוֹלָם – וְהוּא
נִמְצָא בְלֵב דַּכֶּא וְעִם אִישׁ נַעֲנֶה,
וּשְׁמֵי מְרוֹמִים לֹא יְכִילוּהוּ – וְאִם
יָרַד עֲלֵי סִינַי וְשָׁכַן בַסְּנֶה.
דַרְכּוֹ מְאֹד קָרְבָה וְלִמְאֹד רָחֲקָה.
כִּי כֹל אֲשֶׁר פָּעַל לְיֵשׁ וּלְמַעֲנֶה.
הֵן עַל לְבָבִי מֵאֱלֹהֵי מַחֲשָׁב,
גַּם עַל לְשׁוֹנִי מֵאֲדֹנָי מַעֲנֶה.
 


 
לייבסיטי - בניית אתרים