חפש  

דף הבית >> שלח לך 2

לפרשת שלח לך (2)

מתכוננים להיכנס אל הארץ המובטחת.
משה שולח מרגלים לפני העם, ורובם חוזרים ומבוהלים ומחדירים בעם יאוש כבד. 
 
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ:
וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר
רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא:
וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ:
וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה:
(במדבר יג, 30 – יד, 4)
 
גם כשיודעים שבסוף יהיה טוב,
גם כשמצפים לאור ולתקוה,
קשה עד מאוד להשתחרר מן ההרגל  לחושך ולקושי, קשה שלא לרצות לחזור לאחור.
לפעמים, זה כמעט בלתי נתפס מבחינתנו, לוותר על מה שאנו מכירים כה טוב
כמעט בלתי אפשרי לנו נתפס לוותר על הכאב.
 

צִפִּיָּה / רחל

לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת,
לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים,
וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים,
וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –
 
וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין
בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וָעֵר,
לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר
וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין – –
 
וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר,
בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר,
לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר
לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמִמָּתְקוֹ הַזָר – –

 
לייבסיטי - בניית אתרים