חפש  

דף הבית >> נוח 2

לפרשת נוח (2)


בחמת זעם מציף אלהים את עולמו אשר ברא, במים רבים הוא מטביע את יציריו.
בתוך התיבה, מתרקמת קהילה מוזרה של ספק-ניצולים: שותפים לרגע בתקוה, באימה, ביובש.
 
וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים:
וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר ה’ בַּעֲדוֹ:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ:
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

(בראשית ז, 23-15)
 
מה ילמדו בני האדם ממעשה בוראם?
אולי יחכימו לא לעשות עוד חמס; אולי יבקשו לעצמם מקלט של יתמות, מאב מהיר חימה ואלים;
אולי ישכילו לאטום מעתה את קירות הבית והלב, בפני זעקות הכאב והטביעה, של מי שלא זכה להיכנס לתיבתם.
 

נעמיד פני יתומים / צרויה להב

נעמיד פני יתומים,
נחצה את הגדר,
נשכב בעשבים הלוחשים,
נישן ונתעורר,
נישן ונתעורר.
הבית צף על מים גועשים.

ואת המציאות נסגור מאחורי הדלת.
היא מחכה כי היא נמל והיא תהום,
ומתגנבת דרך הסדקים ממילא.
מחר נראה הכל לאור היום.

 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים