חפש  

דף הבית >> מקץ 3
לפרשת מקץ (3)


 
חלומותיו של יוסף העלוהו לגדולה, אבל המציאות עדיין קשה ומכאיבה.
למרות ההזדמנות לעשות זאת, הוא דוחה את המפגש עם אחיו ומשהה את ההשלמה.
 
וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא:
אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם:
וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:
וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ:
וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם:
וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
(בראשית מב, 24-17)
 
החיים אינם מחכים להחלטותינו, הם זורמים מעצמם.
עגלת המשא שדחפנו בתחילת מסענו, במערכה הראשונה, תתגלגל אל סופו במערכה השלישית, גם אם לא נעזור לה.
לא נוכל לרדת ממנה, לא נוכל לעצור,
אבל ברגעי חסד,
נוכל להרים עינינו מן הדרך,
להביט אחורה, לזכור ולהצטער.

 
מסע בסתיו: המלוים / לאה גולדברג

פנסים מרעידים בזרזיף הסתוי,
חריקת גלגלים, מדחקה.
המולת חיפזון. רק אמי ואבי
יעמדו מנגדי בשתיקה.
 
בחלון הרכבת אורות רפאים,
חוורונם האלם, העגום.
משקלם הכבד של אותם הרגעים,
שנותרו לאחר הסיום.
 
ולפתע פתאום אתלש ממקומי –
ביניהם וביני חשכה.
אעצום את עיני ואזכור פני אמי:
עכשיו היא בוכה.



 
לייבסיטי - בניית אתרים