חפש  

דף הבית >> מטות-מסעי 2

לפרשות מטות-מסעי (2)

כדי לרצות את אלהים, המזכיר לו את מותו הקרֵב,  שולח משה את עמו למסע רצחני במדיָן:
את כל הגברים הם הרגו, את כל הבתים הם שרפו, את כל הרכוש בזזו, את הנשים והילדים הם לקחו בשבי.
למשה זה לא הספיק.
 
וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה:
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה’ עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה’:
וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:
וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:
וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ:
(במדבר לא, 20-14)
 
אין די בשבי אלמנות, והנקמה לא תושלם עד שתירצחנה הנשים המחטיאות ויטַבחו בניהן.
הילדות המדייניות, שהתייתמו מאבותיהן, יקוננו עכשיו גם על אחיהן ואימותיהן.
ונקמתן שלהן תלווה את ישראל יום יום: גם האש והמים לא  יטהרו את נפש הרוצחים.
לעולם.

 
תינוק לא הורגים פעמים / דליה רביקוביץ'

על שלוליות שופכין בסברה ושתילה
שם העברתם כמויות של בני אדם
הראויות להתכבד
מעולם החי לעולם האמת.
 
לילה אחרי לילה.
קודם ירו
אחר כך תלו
לבסוף שחטו בסכינים.
נשים מבוהלות הופיעו בדחיפות
מעל תלולית עפר:
"שם שוחטים אותנו,
בשתילה".
 
זנב דק של ירח בן ראשית החודש היה תלוי
מעל למחנות.
חילינו שלנו האירו את המקום בנורים
כאור יום.
"לחזור למחנה, מארש!" ציוה החיל
לנשים הצורחות מסברה ושתילה.
היו לו פקודות למלא.
 
והילדים היו כבר מונחים בשלוליות הסחי,
פיהם פעור
שלווים.
איש לא יגע בהם לרעה.
תינוק לא הורגים פעמים.
 
וזנב הירח הלך והתמלא
עד שהפך כיכר זהב מלאה.
 
חיילים מתוקים שלנו,
דבר לא ביקשו לעצמם,
מה עזה היתה תשוקתם
לחזור הביתה בשלום. 


 
לייבסיטי - בניית אתרים