חפש  

דף הבית >> וישלח 2
לפרשת וישלח (2)


 
כמה גדול כוחה של אהבת אחים: יעקב ועשו, אחרי שנים של פירוד ופחד, מגלים זאת במפגש של שלום;
שכם בן חמור מגלה זאת במרמה ובמלחמה.
 
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:...

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:  
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:
אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ:
וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר
וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:
וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: 
(בראשית לד, 31-1)
 
היא רצתה לצאת החוצה, להתרחק, והם גררוה בכח פנימה, אל הבית, לעולמי עד.
מרוב אהבתם, רצחו האחים את המגן, המפרנס, האוהב של אחותם.
מרוב אהבתם, גזרו בני יעקב על דינה, חיים של ערירות וכאב.
 
לנתיבך הנעלם / ח.נ. ביאליק

לִנְתִיבֵךְ הַנֶּעְלָם כַּסּוּפָה זִנַּקְתְּ
וַתִּפְרְצִי פִתְאֹם בֵּית-כִּלְאֵךְ,
וּמִסְּבִיבוֹת אָהֳלִי לָנֶצַח מָחַקְתְּ
אֶת-עִקְּבוֹת פְּעָמַיִךְ וְצִלֵּךְ;
בִּמְנוּסַת בֶּהָלָה לַדֶּרֶךְ יָצָאת,
וּבְצֵאתֵךְ – עִם צְרוֹרֵךְ לַמֶּרְחָק נָשָׂאת
אֶת-מִצְהֲלוֹת צְחוֹקֵךְ – אֶת-פַּעֲמוֹן זְהָבֵךְ,
אֶת-לַהֲבוֹת גִּילֵךְ וּמְדוּרוֹת לְבָבֵךְ;
אַךְ אַחַת נָשִׁית: בִּרְכַּת שְׁלוֹמִי וּשְׁלוֹמֵךְ,
וּבְחָפְזֵךְ וַתֶּשִׁי
בְּזָוִית קִטּוֹנֵךְ גַּם נַעַל שֶׁל מֶשִׁי,
וְעַל אֶדֶן הַחַלּוֹן – אֲגֻדַּת חֲבַצְּלוֹתַי
וּצְרוֹר חֲלֹמוֹתַי
וְאוֹתִי – – –
 
בַּאֲשֶׁר אַתְּ שָׁם – הֲיִי בְרוּכָה מִמְּקוֹמֵךְ!
עִמָּךְ אָנֹכִי בִסְעָרָה, אֲחוֹתִי!
וְאִם אַתְּ עֱזוּז סַעַר וַאֲנִי כְבַד חֲלֹמוֹת –
עַד רֹאשׁ גִּבְעוֹת עוֹלָם וְעַד יַרְכְּתֵי תְהֹמוֹת
יִרְדְּפֵךְ יְגוֹן כָּל-לֵילוֹתַי וְיָמַי;
וּנְשׂוּא אֶבְרוֹתַיִךְ – וְאַתְּ גַּם לֹא תִרְאִי –
אָנֹכִי, עֲנַן זַעַף קוֹדֵר, עֲרִירִי,
אֶל אֲשֶׁר תָּשׁוּטִי אֲשָׂרֵךְ פְּעָמַי,
וּבְפָרְשִׂי מִמְּרוֹמַי, וּבַאֲשֶׁר אָבֹאָה,
צֵל מָגוֹר וְשֹׁאָה –
אֲפַלַּח לֶב-עוֹלָם בִּבְרָקַי וּרְעָמַי
וְאַחֲיֵהוּ בִגְשָׁמַי
וּבְשִׁירִי.

 
 לקריאת השיר באתר "פרויקט בן יהודה"


לייבסיטי - בניית אתרים