חפש  

דף הבית >> האזינו 1

לפרשת האזינו 1

בפרשת האזינו, בשירה מופלאה ומליצית, מנבא משה לעם ישראל את עתידו.
בסופה של הפרשה, מתבשר משה על עתידו שלו, הפרטי, הכואב.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה  לֵאמֹר. 
עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  ...  
כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
  (דברים  לב, 52-48)

האמנם הריצה חשובה יותר מקו הסיום?
האמנם הדרך משמעותית יותר מן המטרה?
האין כל אלה רק תשובות ניחומים לכאבה של היד המושטת ואינה נוגעת?
לכאבו של הלב המצפה לשוא?
 

מִנֶּגֶד / רחל

קַשּׁוּב הַלֵּב.  הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא?  הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
 
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
 
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם.  רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים