חפש  

דף הבית >> בשלח 1

לפרשת בשלח (1)

המצרים מאחור והים מלפנים, ובני ישראל בתווך:
המוני ילדים, נשים וגברים מבוהלים, בדרך אל החופש.
כשאלהים חוצה בפניהם את הים, ומאפשר להם מעבר בטוח, הם נמלאים פליאה ואושר,
ופוצחים בשירה אדירה.
 
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה’ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: ...
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
(שמות טו, 21-1)
 
שמחתן אותה שמחה, תפילתן אותה תפילה.
למרות זאת, הן אינן מצורפות אל שירת הרבים, אינן  כלולות במנין.
יכולות היו לשתוק בזעם או לנטוש.
הן בחרו לזעוק, בתופים ובמחולות.
 

אני מעדיפה להשאר ולשיר / שרון אס



לקריאת השיר באתר "שירשת"


 
לייבסיטי - בניית אתרים