חפש  

 
"קול דממה דקה" - על קנאות וקנאים
 
מתתיהו החשמונאי עולה על במת ההיסטוריה היהודית (כפי שמתואר בספר מכבים א') בהריגתו של יהודי מתיוון אשר זובח לפסל במודיעין. הסיפור משווה אותו שם לפנחס, ובכך הופך אותו לצלע במשולש הקנאות, לו שותף גם אליהו.
פנחס ואליהו מופיעים גם בדבריו של מתתיהו לבניו, ערב מותו, בהם הוא מבקש לעודדם למרד:
"ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו: עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף. ועתה בנים, קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם. זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיכם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם. ... פנחס בקנאתו קנאה קבל ברית כהנת עולם... אליהו בקנאתו קנאת התורה העלה לשמים." (מכבים א', ב,מח-סא)
 
בזמן שישראל חוטאים בע"ז מן הסוג הגרוע ביותר-שילוב של זימה ואלילות - מטיל עליהם א-להים עונש כבד ביותר: מגפה. הוא אינו מסתפק בזה, ודורש ממשה להעניש את ראשי העם באופן פומבי. משה אינו ממלא את הדברים כלשונם, אולי מתוך רצון לעדן אותם, או כדי לנסות ולתקן את אי הצדק לכאורה שנשקף מהם. באותו הרגע, יוצא אחד ממנהיגי השבטים וחוטא בפרהסיה. לפני שמספיקים השופטים להענישו, כדברי משה, קם פנחס ועושה מעשה. הוא אינו מן ה"בוכים" ומן ה"מעדנים". פנחס הורג את המנהיג הישראלי ואת המדינית (החוטא והמחטיאה) מתוך פרץ רגשות ובלא היסוס. המגפה נעצרת. לכאורה, סימן הוא לנו שא-להים מרוצה. האמנם?
 
 פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר כה, 12-11)
 
 
פנחס מתואר ע"י א-להים כמי שקינא את קנאתו בתוך ישראל. לענ"ד, יש כאן ביקורת מסויימת כלפי פנחס - הקנאה אינה שלו, היא של א-להים, כיצד הוא לוקח לעצמו את הזכות להגשים אותה על פני הארץ? מי מינה אותו לכך? א-להים הרי בחר לו את עושי דברו (משה והשופטים). נראה לי,כי א-להים "נבהל" ממעשה הקנאות של פנחס. הוא נבהל מן ההחלטיות שלו, מן הספונטניות שלו, מחוסר שיקול הדעת שלו, ואולי בגלל זה עצר את המגפה. פנחס עשה את המעשה מתוך עצמו, ולא כשליח א-להים. הקנאות שלו הדגימה בפני א-להים את האכזריות הטמונה בקנאות שלו עצמו. אילולא היה פנחס מבצע מעשה זה, היה א-להים עצמו מקנא לישראל ומכלה אותם. מעשהו של פנחס, בלם את קנאותו של א-להים, בכך שהוכיח את תוצאותיה האיומות של התנהלות קנאית.
אם היה א-להים מברך את פנחס ומעניק לו גמול טוב, היה בודאי ממנה אותו למצביא לוחם, כדי שיוכל להראות כוחו בנשק ובגבורה. א-להים מעניק לו "ברית שלום". שלום?! מה יעשה איתו פנחס? האם הוא מכיר את המושג? שלום דורש פשרה, הקשבה, שיקול דעת, מתינות. אלה תכונות הנעדרות לחלוטין מפנחס. הוא איש של אמת מוחלטת, של שחור או לבן. לא שלשלום. א-להים מנסה לחנך את פנחס וללמדו לקח. כמו מורה,המנסה להתמודד עם תלמיד סורר, וממנה אותו לתפקיד אחראי, המנצל את כישוריו, אך מתעל אותם לטובת הכלל, כך נוהג א-להים בפנחס. הוא ממנה אותו לכהן - את הדבקות בה' ואת תאוות הדמים והנקם שלו, יממש פנחס בין כתלי המקדש,תחת "השגחה צמודה" של א-להים.
 
וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה'וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: (מל"א יט,12-11)
 
אליהו מגיע אל הר חורב, ההר בו נגלה א-להים למשה, במצוות ה' ובהכוונת המלאך. למרות זאת שואל אותו א-להים: "מה לך פה אליהו". הוא מנסה להבין את מניעיו של אליהו למעשיו, את יסודות נבואתו. "קנא קנאתי" משיב אליהו. זאת הבנתו את שליחותו כנביא בתוך ישראל. בעיניו, ייצוגו של א-להים בעולם צריך להיעשות בקנאה, באש ובחרב.
א-להים בוחר להתגלות בפניו, כדי ללמדו מהי "דמותו" האמיתית: לא ברוח, לא ברעש, לא באש. אבל אליהו נכשל בשיעור. גם אחרי ההתגלות, הוא חוזר על דבריו, ומסביר את שליחותו כ"קנא קנאתי". הוא מתעקש על רעש ואש, על החרב. הוא אינו מצליח לשמוע את א-להים כקול דממה דקה. אולי בשל כך יהא סופו בעליה השמימה ברכב אש, בדרך הראויה לו. בינתיים, שולח אותו א-להים למצוא את מחליפו.הוא מפוטר.
 
מעשהו של פנחס הוא המעשה האנושי הראשון במקרא, המתואר כמעשה קנאות. האדם השני המגדיר עצמו כקנאי, הוא אליהו, אשר נתפס ע"י חז"ל כבן דמותו של פנחס ואולי אף כמעין גלגול שלו. מתתיהו, בהיותו מקושר אל שני אלה, מוגדר גם הוא כקנאי.
אליהו פוטר בשל קנאותו הבלתי מתפשרת, ולפנחס יועד לימוד חשוב על שלום. א-להים לא רוצה נביא שורף וממית ולא מנהיג קנאי ואכזר. הוא מבקש אנשים ונשים שיכרתו עימו ברית שלום, אנשים ונשים שמסוגלים לשמוע דברו גם בקול דממה דקה.
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים