חפש  


 

כל המוסיף גורע

הדף השבועי: יח-כד תשרי תשע"ב  16-22/10/2011

 
דבי רבי ישמעאל תנא: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ג' פעמים, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול (חולין קטו ע"ב)
 
 
הקשר:
במשנה הרביעית בפרק השמיני של מסכת חולין מופיעות שתי פרשנויות לפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". ר' עקיבא ור' יוסי בוחרים ללמוד מפסוק זה הלכות שונות. בדיון התלמודי על משנה זו מובאות פרשנויות נוספות לפסוק וניסיונות ללמוד ממנו הלכה. בתוכן גם האמירה שתידון להלן.
 
דיון:
מה מלמד ריבוי הפירושים השונים לפסוק אחד, פשוט לכאורה?
 
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ג' פעמים –
האיסור התורני לבשל גדי בחלב אמו מופיע בתורה שלוש פעמים: בשמות כג, 19בשמות לד, 26בדברים יד, 21. בספר שמות, האיסור מופיע פעמיים בתוך רשימת החגים והמועדים, מיד לאחר פירוט שלושת הרגלים. בספר דברים הוא מופיע בסופה של רשימת בעלי-חיים אסורים למאכל. רשימה זו נפתחת באמירה עקרונית, כמעין כותרת: "כּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים יד, 2). לאחר הופעת האיסור ל בישול גדי בחלב אמו מופיעים ציוויים על המעשרות, שעוסקים גם הם באיסורי מאכל, אולם באופן מעט שונה. לכן, ניתן לקרוא את האיסור הנדון כאן כמסיים את הרשימה הראשונית. רעיון הקדושה, שהופיע ב"כותרת" הפרק, חוזר שוב גם לפני איסור זה: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שם, 21). חזרה זו תוחמת את רשימת האיסורים במעין מסגרת נוסחתית המדגישה את הקשר בין אכילה (או הימנעות מאכילה) וקדושה.
 
הטעם לאיסור בישול גדי בחלב אימו אינו מופיע בתורה. הרמב"ם מנסה ללמוד אותו מתוך הקשר הפסוקים בספר שמות, והוא משער שהאיסור נובע מן הצורך להבדיל בין ישראל לעמים אחרים, ובין עבודת אלוהים לעבודת אלילים: "...איסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מִצְוַת העלייה-לרגל... הרי הוא כאומר: בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה' אלהיך אל תבשל שָם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים" (רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג פמ"ח). אפשר למצוא תימוכין לטעם זה גם בהקשר הפסוק בדברים יד: כאמור, המסגרת הספרותית לרשימת האיסורים שם מדגישה את רעיון קדושת עם ישראל ונבדלותו מן העמים האחרים.
 
ספר החינוך נותן לאיסור זה טעם מעט יותר מטאפיזי. להבנתו, הטעם לאיסור נעוץ בצורך למנוע ערבוב בין מרכיבים שונים בעולם (ספר החינוך, מצוה צב). טעם זה מוסבר בהרחבה בדבריו על מצוות "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, 17): "ומלבד פעולתן (של הברואים) שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעולה אחרת בהתערבם מין מהן עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן ומפני זה מנעם מהם" (ספר החינוך, מצוה סב).
 
הרשב"ם, מקשר בין האיסור הנדון כאן לשני איסורים תורניים אחרים, בהם קיימת התייחסות למערכות היחסים המשפחתיות של בעלי-החיים: "וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו באותו ואת בנו ושילוח הקן" (רשב"ם על שמות כג, 19). מדברים אלה עולה כי הטעם לאיסור הוא הסובלימציה הנדרשת מהאדם, בכל הנוגע למנהגי האכילה שלו, ובמיוחד בהקשר ליחס לבעלי-חיים.
 
המשנה והתלמוד אינם מציעים טעם לאיסור בישול גדי בחלב אימו, ועיקר הדיון בהם מוקדש לגבולות ההלכה שניתן ללמוד מן הפסוק.
 
אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול –
לפי התלמוד, בבית המדרש של ר' ישמעאל למדו את תחומו של האיסור מן העובדה שהוא מופיע בתורה שלוש פעמים: כל הופעה מחילה את האיסור על תחום אחר ולכן, בסופו של דבר, ההלכה אוסרת לא רק בישול גדי בחלב אימו (כפשט הפסוק), אלא גם את אכילתו ואת ההנאה ממנו.
דברים אלה מצוטטים פעמים רבות אצל פוסקי ההלכה המאוחרים לתלמוד ובמובן מסוים הפכו לקונצנזוס. דווקא בשל כך מעניין לשים לב לכך שבמכילתא דרבי ישמעאל, המיוחסת לבית המדרש זה, מופיעים הדברים מפיו של ר' שמעון בר יוחאי, תלמידו של ר' עקיבא, בר הפלוגתא של ר' ישמעאל, ובתלמוד הירושלמי מופיעה עמדה זו באופן אנונימי. האם ייתכן שכל קובץ ביקש להרחיק עצמו מהזדהות עם עמדה זו?  
 
במכילתא דרבי ישמעאל, מופיעים פירושים נוספים לריבוי הופעותיו של האיסור.
ר' ישמעאל עצמו מציע: "מפני מה נאמר בג' מקומות? כנגד שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל – אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים והר עיבל" (מכילתא דר"י, משפטים כ). כלומר, להופעת האיסור שלוש פעמים יש סיבה "היסטורית". מכאן אפשר להסיק, שאין ללמוד הלכה מסוימת, או להרחיב את פשט ההלכה בפסוק, משלוש הופעותיו של האיסור.
הצעה נוספת ללימוד מהופעת הפסוק שלוש פעמים, מופיעה במכילתא בעילום שם: "אחת בין בארץ בין בחוצה לארץ, ואחת בפני הבית, ואחת שלא בפני הבית". כלומר, ריבוי הופעות האיסור אכן מלמד על רוחב תחולתו ההלכתית, אך באופן אחר: בישול גדי בחלב אימו אסור בארץ ובחו"ל, גם לאחר חורבן בית המקדש. 
פירוש שונה מביאה המכילתא מפי ר' יאשיה: "מפני מה נאמרה בשלשה מקומות? אחת לבהמה ואחת לחיה ואחת לעוף" (שם, שם). גם ר' יאשיה מייחס משמעות הלכתית להופעת הפסוק שלוש פעמים, אך בניגוד להצעה הקודמת, הוא בוחר ללמוד מכך שאיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו" אינו מתייחס רק לגדי אלא אוסר גם על בשול בחלב של כל הבהמות, החיות ואפילו העופות. לעומתו, לומד ר' עקיבא שכל אחת מהופעות הפסוק מקטינה את חלות האיסור: "מפני מה נאמר בשלשה מקומות? פרט לחיה, פרט לבהמה, פרט לעוף" (שם, שם). עמדה זו שונה במקצת מזו המופיעה מפי ר' עקיבא במשנה (חולין ח:ד), שמוסיפה גם מסקנה: האיסור לבשל עוף או חיה בחלב אינו נלמד מן התורה ממש, אלא נפסק להלכה מדברי חכמים בלבד.
ר' יוסי, חולק על דעת ר' עקיבא במשנה (אך לא במכילתא!), בעניין העוף. הוא אינו מתייחס לעובדה שהאיסור מופיע שלוש פעמים, ולומד את תחולתו ההלכתית מדברים יד בלבד. לדעתו, יש קשר בין האיסורים לבשל גדי בחלב אימו ולאכול נבלות, המופיעים באותו הפסוק (דברים יד, 21): "את שאסור בנבלה, אסור לבשל בחלב". אם כך, האם עוף, שחלים עליו דיני "נבלה", אסור גם הוא בבישול בחלב? לדעת ר' יוסי, התשובה שלילית: "תלמוד לומר 'בחלב אמו' – יצא (מכלל זה) עוף, שאין לו חלב אם". ואף התלמוד מעיד: "במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב" (חולין קטז ע"א).
 
ריבוי הפירושים לתורה, במיוחד כשמדובר בפסוק פשוט מאוד לכאורה כ"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", מלמד אותי כי שערי הלימוד (והמנהג) אינם נעולים. אני מוצאת בהצעות הפרשניות – בין אלה שמספקות רעיונות ועקרונות מוסריים או חברתיים, ובין אלה שבוחנות את פרטי העשייה היומיומית – הזמנה לשותפות בתורה, מתוך מחויבות, אבל לא פחות מכך – מתוך שמחה.
 
חג שמחת תורה שמח לכולנו!
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים