חפש  

דף הבית >> הדף השבועי >> מפתח נושאים >> "אנחנו" ו"אחרים" >> דומים אך שונים
 
דומים אך שונים

מחוץ למעגל
הנוסח של ברכת המזון מדיר לא מעט חלקים מהאוכלוסייה - אבל גם במי שלא מוזמן חייבים להתחשב.
אני מוצאת נקודת אור דווקא ביום כיפור (מסכת ברכות, דף מט ע"א)

בין מוסר וקדושה
המשנה הראשונה במסכת שבת היא מעין חלון ראווה למסכת כולה, ודרכה אפשר לעמוד על האופן שבו נתפסת השבת בעיני החכמים. ואם כך, מדוע השאלה שנידונה במשנה זו נוגעת דווקא לקיבוץ נדבות בשבת? (מסכת שבת, דף ד ע"א)

בין אדם לחברו
הדיון התלמודי בפרק השלישי של מסכת עירובין במשנה מנסה לשרטט שתי גישות ליחס שבין ה"חבר", שקיבל את סמכות החכמים, לבין "עם הארץ". מבין השיטין עולות גישות שונות ליחס שבין מחויבותו הדתית של היחיד לבין מחויבותו לקהילה
(מסכת עירובין, דף לב ע"ב)

ומי ינקה?
מי עדיף שייכנס להיכל כדי "לבנות, לתקן ולהוציא את הטומאה", במקרה שאין כוהנים טהורים – כוהן טמא, או כוהן בעל מום? התלמוד מציע שתי תשובות הפוכות, כל אחת וטעמה (מסכת עירובין, דף קה ע"א)

ותודה לתודוס
הסיסמה "תן לכסף שלך ללמוד תורה במקומך" אולי טובה לשכנוע עשירים לפתוח ארנקיהם ולתרום לחכמים, אבל סיפורו של תודוס איש רומי מלמד שיש לה מחיר יקר  (מסכת פסחים, דף נג ע"ב)

בין הפנים לחוץ
לעתים, מי שעומדים מאחורי השער ואינם חשים שהם רשאים להיכנס "בפנים", מוטרדים דווקא מריחוקם מן הקהילה. אלוהים, מבטיחים החכמים, שומע את תפילתם – אך מה בדבר בני האדם? לקראת יום הכיפורים. (מסכת פסחים, דף פה ע"ב)

ברשות עצמם
הרווק, העני והעשיר מחויבים באותן המצוות כמו אחיהם ואסורים באותם האיסורים. העובדה שהם עומדים באלה וגם באלה אמורה להיות טריוויאלית. מדוע אם כן, דווקא הם זוכים להיות מוכרזים מפי אלוהים בעצמו? (מסכת פסחים, דף קיג ע"א)

רענן כהן
טקסי מעבר מכילים תמיד מרכיב כלשהו של שינוי במראה ו/או בפעילות, שמדגימים באופן סמלי את השינוי במעמד האישי.
על המקרה המיוחד של תהליך חניכת של הכוהן ליום הכיפורים (מסכת יומא, דף יב ע"א-ע"ב)


חכמים על כוהנים
התלמוד רואה בליווי הצמוד שמעניקים החכמים לכוהן הגדול ביטוי לחששותיהם מפני התנהגותו ולחוסר הביטחון שלהם ביכולתו,
בכישוריו וחשוב מכך – בכנות מניעיו (מסכת יומא, דף ט ע"א-ע"ב)

קריאה אישית
שני עיוורים לומדים משנה שאוסרת על עיוורים להיות שליחים להעברת גט. נשמע כמו תחילתה של בדיחה סרקסטית, אבל כזה הוא
לימוד התלמוד: 
מפגש של בני אדם עם טקסטים, של מציאות חיים עם הגדרות משפטיות. לפעמים המפגש הזה כואב, לעיתים מזכך,
ולעיתים מדייק תובנות חברתיות 
(מסכת גטין, דף כג ע"א)


אחרי הספירה
הצדוקים חשבו כי מועדי תחילת ספירת העומר וחג השבועות נקבעו על סמך העונג שהם מעניקים לעם ישראל, ואילו הפרושים
סברו שהעניינים קצת יותר מורכבים מזה. כולנו יודעים 
איזו גרסה ניצחה (מסכת מנחות, דף סה ע"א-ע"ב)

שאלה הכותית 
העם הכותי הקדום התערה בתרבות ממלכת ישראל, ואפילו צאצאיו, השומרונים, טוענים שהם שייכים לזרע ישראל. כמתבקש,
חז"ל עסקו ביחסים המורכבים שבין הכותים ליהודים. כמתבקש - הדיון היה סוער (מסכת חולין, דף ה ע"ב)

הפוסל במומו 
לכאורה השוני בין אדם לאדם יכול להימדד בסרגל אחיד, שכן רק כך ניתן להגדיר בוודאות מי "שווה" ומי "בעל מום". אני מסבירה
את המום המבני בשיטה זו ואיך הוא קשור למשה רבנו (מסכת בכורות, דף מד ע"א)

ארץ יושביה
מדוע הגמרא במסכת תמורה מטילה ספק בהיתר לקבל קורבן בהמה שמקורו בחו"ל? אולי העניין קשור בחיוב לקבל קורבנות דומים
גם מידי לא-יהודים החיים בארץ (מסכת תמורה, דף כא ע"א)


צפה פגיעה
כדי למנוע תקלה עתידית, כבר בימי רבן יוחנן בן זכאי בוטלה מן הגרים הדרישה להפריש רבע דינר לקורבנם. אני מבררת מה יכול
לפגוע גם אחרי שמתגיירים (מסכת כריתות, דף ט ע"א)


 
לייבסיטי - בניית אתרים